אתר בזל והסביבה
לחץ כאן כדי לחזור לעמוד הראשי
founders picture

שמות הרחובות

  • בזל – עיר בצפון מערב שוויץ שבה התכנס הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1987. הניסוח הראשון לדרכה של התנועה הציונית נקרא משום כך תכנית בזל, והרצל אמר בה משפט נבואי "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים", הוא אף הוסיף ש – 5 שנים ולכל היותר 50 שנה אחר כך תקום מדינה כזו והמדינה אכן הוקמה 50 שנה אחרי הקונגרס הציוני הראשון.
  • דיזינגוף – ראש העיר הראשון של תל אביב. כיכר דיזינגוף היא על שמה של צינה דיזינגוף רעייתו של מאיר דיזינגוף, ראש העירייה הראשון, שהיתה פעילה בחיי החברה בעיר. השם ניתן לכיכר בשנת 1934, בחייו של בעלה, ראש העיר, אבל טקס חנוכת הכיכר נערך בשנת 1938.
  • זנגויל – סופר יהודי שכתב אנגלית. נולד בלונדון, כתב רומנים ובהם מלך הקבצנים וילדי הגיטו שתיארו את חיים היהודים. היה מחובבי ציון, השתתף בכינוסי הקונגרס הציוני מראשיתם והיה מנאמניו של הרצל. במות הרצל יסד את ההסתדרות הטריטוריאליסטית העולמית, שביקשה למצוא פתרון ליהודים בהקמת מדינה – ולא מחוץ לארץ ישראל. ב – 1917 עם הצהרת בלפור חזר לציונות.
  • סוקולוב – האיש שבזכותו ניתן לתל אביב שמה, מנשיאי ההסתדרות הציונית, סופר, עיתונאי ומתרגם. נולד בפולין והיה בעל השכלה יהודית וכללית רחבה. עיבד ספר על ארץ ישראל בשם ארץ חמדה (1885) וכלל בו מתוך ספריהם של אוליפנט, לונץ ואחרים, וערך את כתב העת הצפירה, העולם והאסיף. הושפע מהרצל ותרגם את ספרו אלטנוילנד בשם תל אביב ומכאן הצעת השם לעיר החדשה. סייע לויצמן במאבק המדיני על הצהרת בלפור. ב – 1919 כתב ספר בשם תולדות הציונות, 1918-1600 שבו תיאר את הכמיהה לארץ ישראל בשנים האלו. היה יו"ר כל הקונגרסים מ – 1921 ועד למותו, נשיא ההסתדרות הציונית 1931-1935 ומעין שר החוץ של התנועה. אזרחות כבוד של תל אביב הוענקה לו בשנת 1934, בגיל 75. ארונו הובא לקבורה בהר הרצל בירושלים.
  • מנדלשטם – רופא עיניים, מראשי הציונות ברוסיה. למד בגימנסיה רוסית בולינה, ליטה ובאוניברסיטאות בגרמניה וברוסיה והשתלם ברפואת עיניים בברלין. פתח מרפאת עיניים בקייב. הרצה באוניברסיטת קייב עד 1880 ואז נשלל מינוי הקבע שלו בגלל יהדותו. עמד בראש הועדה להגנת ניצולי הפרעות ב 1881 ודיבר בגלוי על הגירה כפתרון לבעיית היהודים ברוסיה. עם לילינבלום, פינסקר ושפירא, הקים את חיבת ציון, ועם הופעתו של הרצל, היה מתומכיו הראשונים. בספרו אלנטנוילד העניק לו הרצל את התפקיד הנשיא הראשון של המדינה היהודית. מעורבותו במשפט בייליס קירבה אותו לקיצו.
  • ז'בוטינסקי – מדינאי ציוני, נואם מרתק, סופר ומתרגם. נולד ברוסיה. כתב בלשונות שונות שירה, מחזות וסיפורים וכן מאמרים ותגרם שירה ופרוזה. במלחמת העולם הראשונה יזם את הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי, התגייס בעצמו וחזר לארץ עם גדודו. ב – 1920 עמד בראש ההגנה העצמית בירושלים נגד פרעות הערבים, ונכלא. את השקפתו על אופיו של המאבק בערבים ובבריטים ביטא במאמרו כ"קיר הברזל". בין ספריו שמשון (1928). גילה חרדה לגורל יהודי אירופה ופולין בפרט, והטיף לעליה המונית, גם אם הבריטים והערבים יתנגדו לה ותבע הקמת מדינה יהודית לאלתר. ב – 1923 הקים את תנועת הנוער בית"ר וב – 1925 את הצה"ר שהיתה הגלגול הראשון להסתדרות הציונית החדשה שהקים ב – 1935. נחשב למנהיג העליון של האצ"ל. ב – 1929 כשהיה במסע הרצאות מחוץ לישראל, אסרו עליו הבריטים לחזור ארצה והוא מת בארצות הברית. בצואתו התנה את הבאת עצמותיו בכך שתהיה זו הוראת ראש ממשלת המדינה העברית כשזו תקום. ב – 1964 מילא ראש הממשלה אשכול את הצוואה ועצמותיו נטמנו בהר הרצל בירושלים. בסמוך, רחובות נוספים הקשורים במאבק להקמת המדינה.
  • נורדאו – סופר ועיתונאי, רופא (פסיכיאטר) וממנהיגי הציונות. נולד בהונגריה, למד רפואה. התפרסם בכתיבה עיתונאית ובמקביל ללימודיו ועד למותו שילב כתיבה עם עבודה במקצוע. התגורר בפאריז בין השנים 1914-1980 והתחתן עם נוצרייה דנית. בסוף 1895 הצטרף להרצל ומאחר שהחל לפרסם רומנים שעוררו עניין רב, הייתה לפעילותו הציונית השפעה לא מעטה. ניסח את תכנית "באזל" והחלפת המושג "מדינה יהודית" בתיבה "בית לאומי" היה פרי רוחו, זו גם התגלגלה להצהרת בלפור ונעקרה רק בתכנית בילטמור. היה נשיא הקונגרסים אחרי מות הרצל, אך סירב להיות נשיא התנועה בגלל אשתו הנוצרייה. במלחמת העולם הראשונה נאלץ לעזוב את צרפת בשל נתינותו ולעבור לספרד. אחרי המלחמה הציע להעלות לארץ 600,000 יהודים לפני שתקום התנגדות ערבית ולשכן אותם בבית עראי, כאילו חזה את המעברות של ראשית המדינה. בשנים 1920-1923 גר בלונדון. ב – 1926 הועלו עצמותיו ארצה ונטמנו בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל אביב.
דף ראשי >
Amir Rosen (c) אמיר רוזן