את החימצה (גרגירי החומוס) הכינו ואכלו בצורות שונות כבר לפני אלפי שנים, באסיה (בייחוד באזור הסהר), באגן הים התיכון ובמצרים העתיקה. כמו כן בהודו השימוש בקמח חומוס פופולרי עד היום (ושורשיו עתיקים).
גם בקהילות היהודיות השונות קיימות מסורות רבות שנים של שימוש בחימצה. נזכיר כאן את הארבעס של יהודי אשכנז שהוא חטיף עשוי גרגירי חומוס מבושלים ומתובלים במלח ופלפל שחור. בקהילות מסוימות (באשכנז) נהגו לאכול ארבעס בזמן אבל, ובאחרות בפורים דווקא.
גירסה של מאכל זה קיימת גם אצל חלק מקהילות יהודי המזרח , מוכר בשם "לבלבי".
דבר נוסף שנזכיר כאן הוא דבאייל. דבאייל הוא חטיף חומוס צפון אפריקני עשוי חומוס מותפח ומתובל שנטחן במטחנת בשר לחוטים ואז מטוגן.
כמו כן נזכיר כאן את מרק החומוס שנאכל בקהילות תוניס ואלג'יר.
לגבי תרבות האכילה הישראלית-עכשווית נציין כאן את השילוב חומוס-טחינה-צ'יפס-סלט (חטצ'ס). זהו שילוב אולטימטיבי ששולט במנות הפיתה המוגשות בדוכני המזון המהיר השונים.