website_logo



title_icon

ועדת באלי - 2007


בדצמבר 2007, נערכה באי באלי שבאינדונזיה, ועידת האקלים האחרונה. ועידה זו התקיימה בצילה של המודעות ההולכת וגוברת של הציבור בנוגע להשפעותיה הבלתי הפיכים של ההתחממות הגלובלית והיא קיבלה סיקור נרחב באמצעי התקשורת ברחבי העולם.

במסגרת הדיונים בבאלי הוצג הדוח הסופי של ה- ICPP (הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים). עיקרי ממצאי הדוח מראים שהתחממות כדור הארץ מתרחשת והטמפרטורות צפויות להמשיך ולעלות בצורה משמעותית.

נציגים של 190 מדינות השתתפו בועידה זו, במטרה לגבש נקודות למשא ומתן על מנגנון בינלאומי מחודש להפחתת פליטת גזי חממה. הפעם האחרונה שגיבש העולם מדיניות מוסכמת כזו הייתה בוועידת קיוטו בשנת 1997, שעליה חתומות 36 מדינות מתועשות, ושהתחייבויותיה יפוגו בשנת 2012.

ועידת באלי

עמדות המדינות בועידת באלי :

המאמץ העיקרי בועדה התרכז בהחתמתה של ארה''ב, שלא חתומה על אמנת קיוטו, על האמנה החדשה. המדינה המזהמת ביותר בעולם אינה מגבילה את שיעורי הפליטה שלה, מטעמים כלכליים ותחרותיים. הטענה העיקרית בוושינגטון היא שכל עוד מדינות מתפתחות כמו סין והודו – הנושפות בעורפה הכלכלי של ארה''ב לא יתחייבו גם הן על אמנה כזאת, יפגעו תנאי התחרות ביניהן, והיא לא יכולה להרשות זאת לעצמה.

ארה"ב שלחה לועדה נציגים בכירים שישאו וייתנו. המוטיב המרכזי שהוביל אותם היה היתכנות כלכלית של ההתחייבויות. לאורך כל הדרך האמריקאים העדיפו להתעלם מהדרישות הנובעות מהקביעות המדעיות החד- משמעיות באשר להיקפי הצמצום הנדרש והעדיפו לכרוך את השיקולים הכלכליים כתנאי לקיום ההתחייבות לצמצום הפליטות. כמו כן, את היקף הצמצום הם תלו ב"נסיבות לאומיות" ודרשו גמישות בהיקף צמצום הפליטות. ניכר היה שהשפה אותה מדברים האמריקאים שונה מאד מיתר משתתפי הועידה. האמריקאים לאורך כל הדרך נפנפו במסלול עוקף ועידה – כנס כלכלי לשרי המדינות השונות – שם יוכלו לשים את הכלכלה במרכז, כפי שניסו במסגרת המו"מ בועידת באלי ולא כל כך הצליחו.

במהלך הועדה נקטה יפן עמדה דומה לזו של ארה"ב והציעה, כי כל הסכם חדש חייב יהיה לכלול הגבלות על פליטת הגזים, כאשר ההגבלות יעשו מרצון ולא מתוך חובה. שתי המדינות סבורות, כי ההגבלות הקיימות על הפליטה עלולות לסכן את הצמיחה הכלכלית הנחוצה כדי לממן את הטכנולוגיה שתשמש למאבק בהתחממות כדור הארץ.

בשלב מסוים הגיבה פפואה ניו-גינאה בכעס על "משחקיה" של ארה"ב והודיעה בחריפות – או שארה"ב תיקח חלק אמיתי וכנה במאמץ לבלימת שינוי האקלים, או שתפנה את הזירה ולא תשתתף בועידה בכלל. דרום אפריקה – יצאה בדרישה המלווה בהתחייבות עצמית.
כמוה, גם מדינות מתפתחות נוספות, כסין, הודו וברזיל שהחלו להצהיר על נכונותן להשקיע בצמצום הפליטות, כל אחת כפי יכולתה. הם הגדילו לעשות כאשר הגיעו עם תוכניות מפורטות עם יעדים כמותיים, הניתנים למדידה אשר הציבו לארה"ב רף גבוה בהרבה ממה שהייתה מוכנה לו. אך לצד התחייבות זו דרשו מדינות אלה מן המדינות המפותחות כולן, ובכללן ארה"ב, לעשות את כל המאמצים מצדן לצמצום הפליטות ולתמוך בפיתוח נקי במדינות המתקשות ביותר.

לבסוף, נשארה ארה"ב חלק מהועדה אך הצליחה בכל זאת להשפיע ולהחליש את כוחו של ההסכם שהתגבש. היא השתמשה במינוחים כגון "נסיבות לאומיות" אשר יסייעו להתחמק ממחויבות אמיתית והתנתה את העמידה ביעדים ב"ישימות כלכלית" ו-"כלכלה בת-קיימא".

אך לצד הסרבנות של ארה"ב היו גם מדינות שהסכימו להתחייב ואף להוביל את המהלך ולשמש מודל לחיקוי. גרמניה וצרפת אשר גילו מנהיגות והצהירו על מחויבותן לצמצם את הפליטות ב- 40% עד 2020, היו גם מדינות אשר בלטו בסרבנותן לקחת אחריות ולנקוט בצעדים ממשיים.

האיחוד האירופי התחייב לצמצום של 30% מן הפליטות עד 2020. האיחוד האירופי ציין את הנחישות והמיידיות הדרושה כדי להתמודד עם ממצאי הדו"ח האחרון של האו"ם על שינוי האקלים. לדבריו, יש להכיר ברף 2 המעלות ולוודא שעד שנת 2050 יצומצמו הפליטות בחצי (50%). האיחוד האירופי גם הודיע שיקצה קרן מיוחדת לתמיכה בצמצום הפליטות וסיוע למדינות הנזקקות לתמיכה טכנולוגית.

הולנד לדוגמא, הצהירה על נכונותה לקחת חלק מוביל במאמץ לצמצום הפליטות. היא הצהירה כי עד שנת 2030 היא תצמצם 30% מן הפליטות וכי בשנת 2020 20% מהחשמל שלה ייוצר מאנרגיה מתחדשת. הולנד גם מוכנה להשקיע 50 מיליון יורו בפיתוח אנרגיה בת-קיימא במדינות מתפתחות.

ניו זינלד הודיעה כי 90% מהחשמל שלה ייוצר מאנרגיה מתחדשת עד שנת 2025 וקראה להגבלת הקמתן של תחנות כוח פחמיות. כמו כן, ציינה כי ישנן מדינות המוגדרות ע"י פרוטוקול קיוטו כמתפתחות בעוד שהן עשירות יותר מניו-זילנד. ניו-זילנד קראה לשיפור האיזון וההוגנות של אמנת האקלים במסגרת המשא ומתן שיסתיים ב-2009.

פליטת פחמן דו חמצני בנוסף, אחת הנקודות החשובות במאמץ להפחתת גזי חממה היא הנקודה הכלכלית והפולמוס החשוב יתמקד בשאלה האם המאמץ להפחתת הזיהום על ידי המדינות יהיה מנדטורי – מחייב או התנדבותי, כפי שמבקשת ארה''ב.







ההחלטות שהתקבלו בועדה:

  • הכרזה שהעדויות על ההתחממות הגלובלית הן חד משמעיות

  • על האנושות להוריד באופן מהותי את רמת זיהום האוויר כדי להימנע מנזקים חמורים שייצרו שינויי האקלים. עיכוב בהורדת זיהום האוויר תגביל את האפשרויות העתידיות לפתרון הבעיה ותיצור סיכון מהותי הנובע משינויי אקלים חדים.

  • אחת הסיבות המרכזיות לעליית רמת הפחמן הדו-חמצני באוויר הוא כריתת היערות. הועדה החליטה על מתן תמריצים כלכליים למניעת פגיעה ביער הטבעי ולעידוד תהליך ייעור.

  • תמיכה במדינות עניות בשינויים הנדרשים להתמודדות עם שינויי האקלים.

  • עזרה למדינות עם יכולת כלכלית מוגבלת ולאזורים שנפגעו עד עתה משינויי מזג האוויר (איים קטנים והאזורים שסובלים מבצורת או הצפות, בעיקר באפריקה).

  • סיוע למשקים מתפתחים ברכישת טכנולוגיות ידידותיות לסביבה. הסיוע יתבטא במימון ובהעברת הטכנולוגיות עצמה.