ביום ראשון, כ"א באדר ב', 27.03.2011, יצאנו למשלחת רשמית של התאחדות הסטודנטים בישראל אל המקום שבו נעשו מהזוועות הנוראיות שידעה האנושות.

המסע לפולין איפשר לנו ללמוד ולחקור את זהותנו כיהודים, כישראלים, כקבוצה וכיחידים, אך בראש ובראשונה כבני-אדם. החוויה שחווינו היא חוויה קשה וכואבת אך יחד עם זאת מעצימה ומעצבת.

בשנים האחרונות אנו עדים לאנטישמיות שהולכת וגוברת, לשנאה מתמשכת ולאיומים של מדינות ואירגונים שונים הרוצים להשמידנו. בנוסף אנו נחשפים לתופעה מסוכנת של גילויי אנטישמיות בקמפוסים שונים ברחבי העולם, במקומות בהם אמורים לשמור על זכות חופש הביטוי, ולהתפוררות פנימית, ערכית ומוסרית.

כסטודנטים אנו מייצגים את הדור הבא, אשר יוביל את המדינה בכל התחומים, יגדל את ילדיו לתוך עולם ערכים על בסיס זהות יהודית ובהתאם למסורת אותה ספגנו מהדורות שקדמו לנו. המסע החשוב הזה מזכיר את חשיבות עמידתינו על המשמר ואת הצורך המתמיד בקידום דיאלוג וכבוד הדדי בין כל בני האדם, ללא הבדל של גזע, דת ומין.

כדרכו של הטבע דור השואה הולך ונכחד ובעצם אנו זכינו לספוג את ההיסטוריה הנוראית הזו ממקור ראשון ולכן חלה עלינו החובה להמשיך את דרכם ולהעביר לדורות הבאים אחרינו את הסיפורים הנוראים מכל על מנת שאלו לא יחזרו על עצמם ולא ישכחו לעולם, כי זוהי צוואתם.


"לזכור את העבר,
לחיות את ההווה,
להאמין בעתיד".

(אבא קובנר)