המסורת והתרבות


מידע על המסורות הקיימות ברוסיה ניתן לראות בתחומים שונים: בדיבור ובכתב, בפולקלור (סיפורים, אגדות, חמשירים), במטבח, בייצור צעצועים, בתלבושת לאומית ובטקסים דתיים. אפרט על המסורות המפורסמות והחזקות ביותר ששרדו עד עצם היום הזה.


שתיית תה


אל תאמינו לאומרים שהאנגלים הם המומחים לשתיית תה. הם רק המציאו את ה- fife o'clock . אך הרוסים המציאו מכשיר ייחודי לחלוטין להכנת תה- הסמובר. בעבר כמעט ולא הייתה משפחה שלא היה ברשותה כלי מסורתי זה. בסופי שבוע בשעות הערב כל המשפחה הייתה נאספת ליד הסמובר עם תה חזק ומאפים תוצרת בית. הייחוד של המנטאליות הרוסית השפיעה רבות על תרבות שתיית התה. ברגעים אלה נוהגים לשבת ולשוחח. שיחות אלו עזרו בגיבוש המשפחה ולקירוב לבבות. החימום של סמובר התבצע באמצעות גחלים, דבר שאיפשר לתה להישאר חם לטווח ארוך.
לפי המסורת הרוסית בעלת הבית או ביתה הבחורה היו אחראיות למזיגת התה. המזיגה נחשבת לאומנות כיוון שחלוקת התה הייתה צריכה להיות שווה בשווה בין האורחים. כוסות התה היו עשויים פורצלן מקומי. אנשים ממעמד גבוה נהגו לשתות משקה חם בטעמים מתוך צלחות עמוקות. שתיית תה ללא מאפה כלשהו לידו נחשב לסימן של עוני קיצוני. בערים ובמחוזות שונים בתקופות שונות, נהגו לשתות תה עם מגוון רחב של פינוקים כגון: חלב, שמנת, פשטידות, עוגות, ריבות, סוכריות ועוד, לא ניתן לתאר את כולם.



סאונה רוסית


סאונה רוסית שימשה לראשונה לטקסי טיהור דרך רחצה. נהגו ללכת לסאונה רוסית בעיקר חתן וכלה לפני חתונתם, לפני לידה ובשעת חולי. הסאונה עוזרת לחיזוק המערכת החיסונית, מניעת חולי, ניקוי הגוף והנפש והפגת מתחים ולחץ. בסאונה כולם שווים, צעירים, מבוגרים, עניים ועשירים, נהגו להשתמש בה כאחד והמסורת קיימת עד היום.
הסאונה בנויה כאמבט אדים והעיסוי מתבצע באמצעות זרדים של עץ אלון או ליבנה שאיתם מכים על הגוף. טכנולוגיית הטבילה במעיינות כבימי קדם. תחילה מחממים את הגוף היטב בסאונה ולאחר מכן מכים באמצעות הזרדים, לאחר מכן מתקלחים עם סבון על בסיס פרחים ולסיום, על פי המסורת יש לקפוץ ישירות מהסאונה אל תוך מים קרים של מעיין, לשלג או המים הקפואים הנמצאים מתחת לקרח.



לחם ומלח

bread


מסורת עתיקת ימים הקיימת עד היום. בעבר היה נהוג בטקסים מיוחדים להביא לחם ומלח. לדוגמא בפגישת הורי חתן וכלה נהגו המארחים לשים על השולחן לחם ומלח לאורחים, בפגישות של נציגים ממדינות זרות בעת הירידה מהמטוס נהגו לבצוע חתיכת לחם ולטבול במלח. מסורת זו נחשבה כיוצרת יחסי אמון. השילוב בין לחם ומלח הוא לא מיקרי: החיטה המתוקה או כיכר השיפון מסמל שגשוג ועושר ולמלח נהגו לייחס לו את היכולת להגן מפני רוחות רעות. שמירת המסורת עוזרת לאנשים להרגיש את השורשים הלאומיים שלהם ולחוות את ערכי הרוח והתרבות.