העלייה – למה אני עליתי?


האמת השאלה יותר נכונה : "למה לא עליתי לפני?" אינני יודעת מדוע הוריי וסביי לא עלו לארץ ישראל לפני. כל החיים הם נכלאו לקשיים בעקבות היותם יהודים. סבא שלי היה רופא אזורי טוב, אנשים אהבו אותו. הוא היה מומחה בעבודתו וסבתא שלי עבדה כאחות מיילדת באותו בית החולים. ככה התחיל סיפור אהבה...

הכול התחיל באוקראינה, אך לאור האנטישמיות ופוגרומים הם עברו לרוסיה בתקווה ששם יהיה יותר טוב. לצערם למרות שהדברים לא תמיד נאמרו באופן גלוי, היה ברור שהיחס נבע מהיותם יהודים. כדוגמה ההחלטה הפתאומית שהתקבלה בבית החולים בה הוחלט שסבי לא יעבוד במבנה של בית החולים אלא בגבולותיו שנמצאים מחוץ לבניין הראשי, בקידום שהיה אמור לקבל ובסופו בוטל, בשיחות טלפון רבות הביתה כשמהצד השני של הקו אנשים זרים צעקו: "אתם יהודים הסתלקו מהמדינה שלנו!". גם כשאימי נולדה ניסו להסתיר שהיא יהודיה, אך שם המשפחה הסגיר את היותה יהודיה. ההשלכות לכך היו רבות: קשיים בקבלה לאוניברסיטה, למרות היותה מצטיינת. אחד הסיפורים החקוקים בזיכרונה של אימי היא מתקופה בה הייתה סטודנטית באוניברסיטה, בה הובטח כי מי שיסיים את לימודיו בהצטיינות יקבל דירה במוסקבה ולמרות שסיימה את לימודיה בהצטיינות , חזרו בהצעתם והציעו לה דירה בעיר אחרת המרוחקת במוסקבה, בדיעבד התברר שביתו של המנכ"ל מאותה שכבה קיבלה את הדירה במקומה. החוויות שהורי חוו הם שגרמו להם להסתיר ממני ומאחותי את היותנו יהודים. הכול נשמר בסוד גדול על מנת להגן עלינו. למרות הכול בפסח היה בבית מצה, למרות שאף אחד לא נתן לנו הסברים מדוע בכל אותו זמן בשנה היינו אוכלים מצה.

לאחר פתיחת שעריה של ברית המועצות סבי נסע לארץ ישראל בטיול מאורגן. ראה את הארץ והתאהב בה, אך עדיין לא הגיע להחלטה שצריך לעזוב. כמה שנים לאחר מכן הוא עבר ניתוח מאוד קשה ברוסיה. הרופא המנתח הראה סימני גזענות מכך שסבי יהודי ולא הביע רצון לבצע לו את הניתוח שהיה אמור לעבור. הניתוח היה קשה ולא עבר בהצלחה, לסבתא שלי הודיעו כי לא ישרוד ניתוח נוסף עם המכשור שהיה קיים באותה העת. בנוסף לכך מצבו דרש שינוי דרמטי בתזונה. מוצרי המזון לחולי סכרת היו גבוהים מאוד והמגוון היה דל. לכן ב- 1999 סבא שלי החליט שהגיעו מים עד נפש והגיע הרגע לעלות לארץ ישראל.