מי אנחנו תל"מ גלריה אירועים קצת עלי צור קשר דף בית

יומני היקר,

אנחנו כבר חודשיים בתוך הפרויקט. אני פשוט לא מאמינה איך פתאום לוד נראית לי שונה. כ"כ שונה. אחרת.
אני כבר כאן 20 שנה. איך זה ייתכן שאחרי זמן קצר פתאום הכל נראה הרבה יותר טוב?
שכחתי את ההרגשה של פשוט ללכת ברגל כדי לפגוש חברים טובים, להפסיק לנסוע באוטו או לחשוש שאפספס את האוטובוס האחרון הבייתה. להתקשר, לקבוע ולהיות בבית חם ומזמין תוך עשר דקות.

הערב היה ערב הקבוצה השבועי שלנו. הכנו פיצות ביחד. יצא טעים באופן יוצא דופן, נראה לי כי הכנו את הכל ביחד. צחקנו, מרחנו רוטב עגבניות, צחקנו ופיזרנו גבינה. כבר הזכרתי שצחקנו?! אחרי ששבענו (ולפחות שניים שרפו את הלשון מהפיצה הלוהטת) התיישבנו והתחלנו לדבר על משמעות הקהילה עבורנו- הגיע החלק הרציני.
ניסינו להבין מה מקום הקהילה בחיינו ועלתה החשיבות שהקשרים בנינו "יחיו" ויתקיימו מחוץ לערב קבוצה ככה הסובלנות והאכפתיות לדברי האחר תתפוס מקום משמעותי בנורמות הקבוצה. מתוך הדיון הבנו כי צריך להתמקד בכאן ובעכשיו של הקבוצה ולא לחשוב (כמעט) על עתיד הקבוצה כי זוהי ישות שנגבש יחד וצריך לתת לה את הזמן.
הערב הבנתי שדרך הקבוצה אוכל ללמוד על ההתמודדות האישית שלי עם יחסים בין אישיים, סיטואציות שונות ועל עצמי מתוך תגובות החברים בקבוצה - הסכמה או חוסר הסכמה עם דבריי וניהול דיון מכובד.

אנחנו מיקרוקוסמוס חברתי- מכל גווני הקשת הפוליטית וחברתית בישראל. קבוצת אנשים תמיד תהיה חכמה יותר מאדם בודד. אנחנו צריכים לנצל את ההון האנושי שהגיע ללוד ואת ההון שגר כאן שנים רבות כדי להראות לכולם את מה שאני יודעת כבר זמן מה:
לוד היא עיר בעלת פוטנציאל אדיר והגיע הזמן לעשות צדק חברתי בישראל!!!!!
כתיבה
נתראה בערב קבוצה הבא!


(קטע מיומנה של סטודנטית בעיר לוד. נשמע כיף לא?!? תבואו גם!!!)


~*~גלישה נעימה~*~