דף הבית יהדות תימן עליית תימן הישוב בארץ חטיפת ילדי תימן אודות בבליוגרפיה

קהילת יהודי תימן הייתה הגוף הארגוני לשם סיפוק הצרכים החברתיים והדתיים של היהודים בתימן. כמו כן, קהילת יהודי תימן דאגה ליהודים גם בהקמת מוסדות לימוד, פיקוח על המלמדים בתלמודי התורה והישיבות ולעתים אף סיפוק הצרכים של לימודי התלמידים העניים שבאותו האזור.

ברוב קהילות היהודים בתימן היו מוסדות צדק, דהיינו מוסדות לגמילות חסדים, מוסדות למען היתום והאלמנה (חלק ממוסדות אלו אף התמחו בהברחת והסתרת יתומי היהודים בתימן) ולמען פדיון שבויים. היו קהילות בתימן, שאף הקימו בתי תמחוי, מעין קופות חולים ואכסניות שונות. חובה נוספת של הקהילה הייתה להכשיר בתי עלמין ואנשי "חברה קדישא".

המסורת השונה של יהודי תימן הבדילה אותם משאר קהילות היהודים, ואף עתה הם נחשבים לעדה שלישית, לצד הספרדים והאשכנזים. החינוך היהודי-תימני מיוחד, מבחינת תוכנו וגם מבחינת שיטת ההוראה שלו. אישור לכך "פירמאן" שיהודי תימן הם קהילה נפרדת לכל דבר, כולל זכותם למוסדות קהילה ובתי דין ניתן למארי אברהם אלנדאף מי שהיה ראש הקהילה התימנית בירושלים במשך 35 שנה. האישור ניתן מהחכם באשי הרב אברהם הלוי.

חכמי תימן התכתבו בנושאי הלכה עם גאוני בבל, וחלק מתשובות הגאונים נשמרו והובאו מעדות תימן בפירוש קדום על הלכות הרי"ף. יהודי תימן שלחו תרומות לישיבות בבל, ודבר זה מוזכר במכתבי הגאונים.

בתקופת הכיבוש של הפאטמים הרבו יהודי תימן להתכתב עם יהודי מצרים. לאחר שהרמב"ם עזר לביטול הגזירות של האיובים, יהודי תימן נקשרו לרמב"ם, התכתבו עמו, ואף קיבלוהו כ"מרא דאתרא" לעולם. יהודי תימן הרבו לעסוק בהלכה ובפילוסופיה, וספרים רבים חוברו על חיבוריו של הרמב"ם. קשר זה עם הרמב"ם נמשך גם עם צאצאיו.