דף הבית יהדות תימן עליית תימן הישוב בארץ חטיפת ילדי תימן אודות בבליוגרפיה

סיפור משפחתי

סבי וסבתי עלו במבצע כנפי נשרים כזוג צעיר עם 2 ילדים. עיר מגוריהם, צנעא, היתה עיר עם מרכזי יהודים ובתי כנסת. בשלהי 1947 החלו מקבצי יהודים בצנעא להרגיש ניקור והתנקלויות מצד המגזר ערבי מוסלמי בעיר וחל לחץ על עקירה מהמדינה.

בשנת 1948 , במהלך מבצע "כנפי נשרים" נטשו יהודים רבים, בניהם סבי וסבתי, את נכסיהם הרבים, רכושם הרב ודירותיהם והיגרו לארץ הקודש – ארץ ישראל.

ממשלת ישראל שיכנה אותם בעין שמר שצפונית לחדרה, וחלק מהעסקתם בשנים הראשונות בארץ היתה מסיק זייתים. הקושי בפרנסה ובחיי ביומיום בעין שמר גרם להם לחיפוש אחר מקום דיור חדש בארץ. בעקבות קרובי משפחה שהיגרו לארץ ושוכנו בראשון לציון בשכונת שיכון המזרח, עזבו סבי וסבתי את עין שמר וחברו לקרובי משפחתם בראשון לציון.

ילדתם הרביעית, ששמה היה "מזל" נולדה בשנתם הראשונה בארץ. הלידה התבצעה בבית החולים במרכז הארץ. סבי היה מגיע יום יום לבקר את סבתי ואת ביתם הצעירה אולם שלושה ימים אחרי הלידה התבשר סבי כי ביתו שרק נולדה נפטרה ממחלה. סבי וסבתי הבצירו נמרצות לראות את גופת ביתם ולהביאה לקבורה, אך בית החולים נמנע מלבצע זאת וטען כי ביתם חלתה במחלה מדבקת ומסוכנת והיה עליהם להביאה לקבורה מיד.

כאבם של סבי וסבתי ואבלם הגדול גרם לתסכול וחוסר אונים גדול. היתה תחושה של חוסר מזל ואבדון גם מהעקירה מתימן, גם מקשיי המחייה בארץ וגם מאובדן הבת.

ברבות הימים נולדה אימי, שנקראה על שם הבת ש"נפטרה" ובעקבותיה נולד אח נוסף. בעקבות החשיפה של מקרים דומים של פטירת ילדים בני מס' ימים מקרב עליית יהודי תימן, והדימיון הרב בין עשרות ומאות המקרים החלה משפחתה של אימי במשך שנים לנהל מעקב וחיפוש אחר ביתם ואחותם האבודה.