תחילת דרכי בסלסה

בשירות הצבאי שלי הייתי טכנאי לוחמה אלקטרונית בכנף 1 חיל האוויר, תפקיד חשוב שהרגשתי גאווה גדולה למלא.
ידידה שלי כל הזמן קראה לי לבוא לערב סלסה שיש בבסיס כל יום רביעי כדי לנסות, כמובן שאני כמו כל גבר ששומע "לרקוד" סירבתי בתוקף שבוע אחר שבוע ...
עד שביום רביעי מסויים הצליחו לגרור אותי למקום בו התקיים השיעור, אני הייתי בהלם עד כמה שריקוד סלסה הוא דבר יפה והשתוקקתי כבר ללמוד ולהיות רקדן.
זה לא היה קל כלל וכלל, כמו כל התחלה ובמיוחד בסלסה הדרך מלאה מכשולים לא קטנים בכלל אך למרות הכל החלטתי שאני לא מוותר והתחלתי ללכת לשיעורי סלסה ב"ביילטינו" ,מועדון שהיה הבית שלי לכמה שנים טובות, שם אני למדתי את הבסיס ולאט לאט עם המון תמיכה מחבר טוב שלי שבא ללמוד איתי הצלחתי להתגבר על הקשיים ולהיות מסוגל לרקוד גם עם בנות שיש להן פז"מ גבוה בסלסה.
בשיעור הסלסה הראשון שלי בבילטינו בת"א הייתי בהלם, לראות את כל הרקדנים הכי תותחים והרקדניות המוכשרות הכניס בי בהלה ואני אמרתי שלמקום הזה אני לא חוזר, למרות זאת בבוקר שבת שלאחרי המסיבה קמתי והחלטתי שאני לא מוותר ושאני לוקח את זה עד הסוף.
לא אשכח איך כשעוד רק ידעתי צעד בסיס וכמה סיבובים בסיסיים הצעתי למישהיא לרקוד וכשהיא ראתה שאני מתחיל היא צחקה לי בפנים על הרמה שלי, כן מה לעשות יש גם כאלה ובאמת שמי שרוצה ללמוד סלסה ולהצליח צריך המון נחישות כדי לעבור ולדלג על הרבה הערות מעליבות ואנשים לא כ"כ נעימים בלשון המעטה.
בסופו של דבר לקחתי קורס מסודר והרמה שלי עלתה, הסלסה חשפה עבורי עולם שלא הכרתי, עולם שבו אתה בתפקיד המסגרת והבחורה היא התמונה.
עולם שבו יש מקום ליצירה שלך, עולם שאתה לא עוד אחד מיני רבים שעומד בסלקציה ומתחנן לחסדי הסלקטורית אלא עולם בו יש לך כבוד של יוצר , בעצם כבוד של רקדן.


אחת מהתמונות הראשונות שלי-שנת 2007