היסטוריה של וירטואליזציה

טכנולוגיות וירטואליזציה מאפשרות לחברות להריץ מספר רב של מערכות וירטואליות על משאב פיסי יחיד, כגון שרת או מערכת אחסנה. כל מערכת וירטואלית מריצה מערכת הפעלה נפרדת המסוגלת להפעיל יישומים שונים, בדיוק כמו מחשב עצמאי.


להלן מספר ציוני דרך בהתפתחות הווירטואליזציה של המחשוב:

שנות ה60 פיתוח מערכת הפעלה וירטואלית במחשבים מרכזיים של IBM
שנות ה 70 - פיתוח זיכרון וירטואלי - מנגנוני מערכת הפעלה המאפשרים ליחידות עבודה לדמות זיכרון מרכזי המוקצה לה ללא קשר להקצאות האמיתיות של זיכרון מרכזי ולגודל האמיתי של הזיכרון הפיזי .
שנות ה 80 חלוקת מחשב מרכזי למחיצות לוגיות .
שנות ה 80 שימוש בדיסקים בתפיסת RAID וירטואליזציה של דיסק פיזי באמצעות Array של דיסקים קטנים.
שנות ה 90 שפת Java ו-Java Virtual Machine המאפשרת אי-תלות בין האפליקציה ומערכת ההפעלה בה היא מתבצעת.
שנת 2001 הHyperVisor הראשון בא לעולם
שנת 2001 הHyperVisor הראשון בא לעולם
שנת 2003 - נוספה האפשרות למיגרציה של מכונות וירטואליות בין שרתים (vmotion)
שנת 2006 - נוספו האפשרויות HA ו DRS והשרידות של מכונה וירטואלית עוברת שדרוג משמעותי