הדיסק הקשיח

ברמה הבסיסית ביותר, הדיסק הקשיח לא שונה בהרבה מקלטת שמע שכולנו מכירים. שניהם משתמשים בטכנולוגיות מגנוט בכדי להקליט דברים. כמו כן, גם הדיסק הקשיח וגם הקלטת מפיקים את היתרונות הנעוצים בשימוש באחסון מגטי: אפשר בקלות למחוק דברים שהקלטנו עליהם, ולכתוב עליהם שנית. הם "יזכרו" את המידע שהקלטנו עליהם למשך שנים רבות.
למרות כל זאת, ישנם הבדלים גדולים בין הדיסק הקשיח לקלטת:
בקלטת חומר ההקלטה המגנטי מצופה על רצועת פלסטיק דקה. לעומת זאת, בדיסק הקשיח, חומר ההקלטה המגנטי מונח על דיסק אלומיניום או זכוכית. לאחר מכן עובר הדיסק הברקה עד שהוא נהיה חלק כמו מראה.
בכדי לזוז קדימה ואחורה לאורך קלטת צריך לבזבז הרבה זמן. לעומת זאת, אפשר להגיע לכל נקודה על פני הדיסק כמעט מיידית.
בקלטת, ראש קורא\כותב נוגע ישירות בסרט. לעומת הדיסק בו ראש קורא\כותב "מרחף" מעל הדיסק, ואף פעם לא ממש נוגע בו.
מהירות מעבר הסרט בקלטת מעל הראש קורא\כותב היא כ-2 אינצ'ים (5.08 ס"מ) בשניה. הדיסק הקשיח יכול להסתובב מתחת לראש קורא\כותב במהירות של עד 3000 אינצ'ים לשניה (272 קמ"ש)!!! בעקבות הדיוק הרב בו מוצגים הנתונים על הדיסק, השטח בו אנו משתמשים לשמירת נתונים אלה קטן הרבה יותר מהשטח בו אנו משתמשים לשמירת נתונים על קלטות.
בעקבות הבדלים אלו, דיסק קשיח מודרני מסוגל לשמור כמויות עצומות של מידע על שטח קטן יחסית. הדיסק גם יכול להגיע למידע הנמצא עליו תוך חלקיק של שניה.
כיום, למחשב טיפוסי יש דיסק קשיח עם קיבולת של כ-1TB עד 2TB. מידע מאוחסן על גבי הדיסק בצורה של קבצים, כאשר קובץ הוא למעשה אוסף של בתים שניתן להם שם. כאשר תכנית הרצה על המחשב מבקשת קובץ מסוים, הדיסק הקשיח מאחזר את הבתים שלו, ושולח אותם אחד אחרי השני ל-CPU.