Global Positioning System , או בראשי התיבות המוכרים שלה - GPS,
היא מערכת של כ-28 לוויינים המשייטים בחלל והמשגרים מדי שניות אחדות אות רדיו המעיד על מיקומם.
מקלט GPS המופעל על הקרקע קולט את האות מכמה לוויינים (לפחות משלושה), ובאמצעות הצלבת המידע קובע את מקומו.
את מערכת ה-GPS פיתח ומתפעל משרד ההגנה האמריקאי.
הלוויין הראשון שוגר בתחילת שנות ה-60, ובמהלך השנים שחלפו שוגרו עוד ועוד לוויינים, עד לכיסוי מוחלט של כדור הארץ.

ב-1983, בעקבות יירוטו של מטוס אזרחי קוריאני שחדר לשטח האווירי של ברית המועצות,
התיר הנשיא רונלד רייגן שימוש אזרחי חופשי במערכת.
בעקבות הצו הנשיאותי התפתחה במהירות תעשיית מכשירים אזרחיים.
בשלבים הראשונים שימשו המכשירים בתעופה ובספנות, והיו מכשירים ספרתיים שסיפקו נקודות ציון
אולם לא מיקמו אותן על מפה.

במקביל להתפתחות תעשיית השבבים השתכללו גם ה-GPS'ים,
עד למכשירים המוכרים כיום והכוללים תצוגה גרפית העוקבת אחר המסלול על-גבי מפה ונותנת הוראות קוליות.

באמצע שנות ה-90 הגיעו ה-GPS'ים גם למכוניות.
תחילה למכוניות יוקרה, כאופציה שעלותה אלפי דולרים, ובשנים האחרונות כאופציה זולה שעלותה לא יותר ממאות בודדות של דולרים.
התפתחות משמעותית נוספת הייתה פיתוח מחשבי כף יד, ובהמשך טלפונים סלולריים, המתפקדים גם כ-GPS.
תעשיית הניווט החדשה נתנה דחיפה גם לעולם המיפוי, שבמשך שנים נחשב בישראל לרדום.
בערים רבות בישראל, למשל, לא היו מפות מעודכנות עד שנוצר ביקוש למפות כאלה מצד היצרנים.


GPS סרטון קצר המסביר מהו רעיון ה