בית מתוק
היסטורית השוקולד

הסיפור של השוקולד מרתק ויוצא דופן, על חומר גלם שהצליח לכבוש את העולם כולו בטעמו המפתה. השוקולד הוא המצאה מבריקה ומתוקה הרוויה בדם, זהב וגם טעם מר, הסטוריה של עבדות ומחדלי ענק של זיוף המוני.

שרוי במיסתורין


כנראה שלעולם לא נדע בוודאות כיצד עץ הקקאו, שמקורו ביערות הגשם באגן האמזונס העליון, התפשט לרוחב קו המשווה באמריקה התיכונה,מי היה הראשון שפיצח את קליפת הפרי הקשה ואם היו אלה חיות או בני אדם שגילו לראשונה את הפולים המרים עטופים בציפה מתוקה. מה שידוע בוודאות הוא שכבר בשנת 2000 לפנה"ס האולמקים החלו בתירבות עצי קקאו ונסיונות לכתישת הפולים. מאוחר יותר, בתרבות המאיה, לקקאו יוחס מעמד של קדושה והוא שימש להכנת משקאות בטקסי פולחן דתיים, מוסמך בתירס מתובל ומומתק, חם או קר. אחרי עידן המאיה הגיע תור הטולטקים. לפי אמונתם עץ קקאו, סודות עיבודו והכנת הצ'וקואטל, 'המים המרים', הועברו להם על ידי האל קצאלקואטל, שירד איתו מגן עדן. קצאלקואטל לא הצליח להציל את הטולטקים מיד האצטקים שאימצו לתרבותם את הקקאו והקנו לו מעמד רם בתרבותם, לצד דם וזהב. כמנחה לאלים, כמרים ולוחמים אצטקים העדיפו משקה קקאו קר.

הקקאו כובש את אירופה


הפולים החומים שהציג קורטס ב-1528 למלך ספרד, צ'ארלס ה-5, לא הותירו רושם רב והקקאו הצליח לחדור לחך הספרדי רק ב-1544, במפגש של משלחת בני המאיה עם יורש העצר, לימים המלך פיליפ ה-2, אז הוגש לו משקה קקאו שהכיל פלפלי צ'ילי, קינמון, וניל וסוכר. הספרדים היו אלה ששכללו את טכניקת הקצפת המשקה, עם המצאת המולינילו, מערבב משקאות מחורץ עשוי עץ וכעת, כל שנותר היה להיכנע ולהתמכר לפינוק החדש. בדומה למנהגי הפולחן הדתיים בתרבויות המאיה והאצטקית, במהלך טקסי האוטו-דה-פה (auto-da-fés) שערכה האינקוויזיציה , הנוכחים באולם צפו במשקה הקקאו מוגש לחוקרים ולקורבנות במהלך ההוצאה לפועל של גזרי הדין. במשך כחצי מאה הצליחו הספרדים לשמור את השוקולד בסוד מיתר ממדינות אירופה וכך, בזמן שהמתישבים הספרדים במקסיקו ישבו בצ'וקולטריות ונהנו מהמשקה החם בליווי מקלות בצק שנאפו במיוחד לטבילה, הקקאו רק החל את התפשטותו בשאר היבשת– תחילה בפלנדריה, שהיתה אז תחת שלטון ספרדי (1589) ומאוחר יותר איטליה (ב-1606), צרפת (1615) ואוסטריה (1640). בשונה ממקסיקו, שם היה קקאו בשפע, לגימה מחומר הגלם הנדיר באירופה נחשבה זכות שמורה לאצולה. ב-1657 נפתחה בלונדון חנות השוקולד הראשונה בבעלות יזם צרפתי ולראשונה משקה השוקולד הפך נגיש לקהל הרחב. באותם ימים נכתב ש:" בביתו של צרפתי,בסמטת ראש המלכה שברחוב בישופסגייט נמכר בכל שעה ובמחיר הוגן משקה מצויין מאיי הודו המערבית."

ממשקה לחפיסה


הבריטים שיחקו תפקיד חשוב בפיתוח השוקולד בגירסה המוכרת לנו היום. ב-1687 רופא צעיר בשם הנס סלואן יצא לג'מייקה לשמש כרופאו של הנגיד החדש, הדוכס של אלבמרל, שם פגש במשקה של המקומיים. סלואן גילה שהוספת חלב למשקה הפכה אותו לפחות 'מבחיל' והוא חזר לאנגליה עם המתכון לשוקולד חלב. בדומה למוצרים נוספים שהובאו מהעולם החדש גם ייצור השוקולד שימש בתחילה לצרכים רפואיים ושווק על ידי רוקחים. שנתיים מאוחר יותר פורסם המתכון הראשון לשוקולד במילון אוכל אנגלי. ב-1766, ג'וזף פריי יצר את חפיסת השוקולד הראשונה ומספר שנים מאוחר יותר החל במכירת שוקולד מוצק. ב-1790 הגה בנו של פריי את הצעד ראשון בעיבודו התעשייתי של השוקולד כשהעלה את האפשרות לניצול כח מנועי הקיטור לטחינת פולי הקקאו. אמנם היו אלה הצרפתים שפיתחו ושיכללו את תהליך הפרדת חמאת הקקאו ממוצקי הקקאו, וואן הוטן ההולנדי הוסיף לקקאו בסיס אלקלי להורדת החומציות, אך היתה זו משפחת פריי שב-1847 המציאה את הטכניקה לערבוב חמאת הקקאו עם מוצקי קקאו וסוכר לייצור טבליות שוקולד מוצק. גם השוויצרים לקחו חלק במספר המצאות קריטיות שתרמו חלק חשוב בהתפתחות השוקולד המוצק: ב-1875 דניאל פטר השתמש בחלב המרוכז של חברו הנרי נסטלה והמציא את שוקולד החלב המסחרי הראשון. 5 שנים מאוחר יותר רודולף לינדט המציא את תהליך ה'קונצ'ינג'. לפי האגדה, שכח לינדט לכבות מיקסר עם שוקולד למשך הלילה ובבוקר גילה שוקולד במרקם חלק, אליו הוסיף חמאת קקאו, לקבלת שוקולד עשיר וקטיפתי. ב-1905 חברת השוקולד קדבורי'ס השיקה את שוקולד החלב המפורסם שלה.