שחר עידן יניב עידן

אתר מעוצב - דף הבית

חווית הגלישה הראשונה שלי

סיפור הגלישה שלי מתחיל בחודש פברואר 2003 יצאתי לחופשת הסקי הראשונה בחיי, בקבוצה של חכמה חברים ובני משפחה. עלינו על מטוס לג'נבה ומשם המשכנו לאתר בשם לה פלאן 2100. כבר מן האוויר נכנסנו לאווירה המתאימה, כשרואים את ההרים המושלגים מחלונות המטוס. מחוץ לנמל התעופה של ג'נבה, המתין לנו אוטובוס, בו נסענו אל עבר אתר הסקי לה פלאן 2100, אשר באלפים הצרפתיים. הדרך לאלפים הצרפתיים היתה מהממת ביופיה וככל שמתקרבים אל האתר, כך הנוף נעשה יותר ויותר עוצר נשימה.
השעה היתה כבר שעת צהריים, אנחנו עדיין בנסיעה ורואים את האתר מרחוק - אני כמעט קופץ מהחלון, "יאללה, אני רוצה לכבוש את המדרון !", אמרתי לחברה. הגענו לאתרככ, הכל סביב היה לבן. קודם כל, כמובן שפרקנו את מזוודות וקיבלנו חדרים, מה שלא הרגיע אותי בכלל. כל מה שעבר לי בראש זה "נו? מתי כבר מתחילים לגלוש?". הייתי כל כך נלהב ונרגש ומשום שזו היתה חופשת הסקי הראשונה בחיי, לא באמת הבנתי מה צריך לעשות בשלב זה ומי נגד מי - הייתי משוכנע שמיד עם ההגעה מסתערים על הרכבל... הגענו למלון, עשינו צ'ק אין, פרקנו ציוד בחדרים וחלקנו היינו צריכים להשכיר ציוד גלישה, ככה מצאנו את עצמנו מבזבזים את כל היום הראשון. אבל לא נורא, זה רק מילא בי ציפייה ליום המחרת. במיני אתר זה מופיע סיכום של כל האלמנטים לצורך בניית אתר שעונה על דרישות הפרוייקט מבחינת שלד ומבנה.

המפגש הראשון עם המסלול - וואו!!!


התעוררתי בבוקר בקלות מפתיעה (מי ישן בכלל?). ארוחת בוקר ונפגשים מחוץ למלון ליד הרכבל – שיעור ראשון. לפני תחילת השיעור אמרתי למדריך, שממש כואבות לי הרגליים מהנעליים ששכרתי. כאן נתן לי המדריך את הטיפ החשוב ביותר, שילווה אותי לאורך כל שבוע החופשה (ואולי מעתה והלאה בכל חופשת סקי בעתיד):
"In order to be a good Ski – You must be Crazy".
בסוף השבוע הוא הבין על איזה Crazy הוא נפל..

סידריק, המדריך המעולה, החליט ללמד אותנו שליטה בסנובורד - חשבתי לעצמי "את מי זה מעניין? איך זה יעזור לי בדיוק במסלול השחור?" ובכל זאת, במהלך חצי היום הראשון, תרגלנו את עקרונות הגלישה הבסיסיים למטה, כמו ילדים קטנים (וגם כי לא לכולם היה עדיין סקי פס). בצהריים עלינו כבר למעלה. מרגע שעלינו למעלה, תוך שנייה השתלטנו על העניינים, כך שבסוף היום, בעוד שהחבר'ה התלבטו אם לרדת ברכבל או בירוק עם סידריק, התחלתי לאבד סבלנות. כשסידריק התעכב, בגלל כל אלו שפחדו לזוז ופתחו סלופ ענק, החלטתי שזהו! נופפתי לסידריק לשלום ובלי ממש לדעת עדיין לשלוט במהירות יצאתי למסלול ירוק. נראה לי שזו הייתה הפעם היחידה שעשיתי בכזו מהירות את המסלול הירוק. אמנם בסוף ההתנסות הזו נספרו שלושה גולשים צרפתיים מרוחים על השלג, אך כמובן שזה לא היה בכוונה... האמת היא, שגם אני נפלתי פעמיים בעיקולים, אבל איך אמר סידריק: "מי שלא נופל – לא יהיה אלוף!".
מה אומר? התחושה היתה פשוט מ-ד-ה-י-מ-ה! המהירות, הגלישה, הרוח בפנים, המדרון הלבן, ההר. אין כמו תחושה של סקי בפעם הראשונה. כאשר הגעתי למטה, פשוט עמדתי חמש דקות וצרחתי בגרון ניחר: WoW, וואוו!!! WoW, וואוו!!! Woww, וואוו, Wowww, וואוו!!! זר לא יבין זאת. המכורים יזכרו ברגע זה בפעם הראשונה בערגה. מי שעוד לא עשה זאת וקורא עכשיו – רוצו לעשות ותבינו.
בערב התארגנה שיחה מעניינת ואחר כך הלכנו כל החברה למסבאה הקרובה, מנהג שהפך קבוע בכל השבוע. אחרי כמה משקאות המשכנו לאחד המועדונים הרבים שהיו סביב המלון. רקדנו ושתינו אלכוהול אל תוך הלילה. היתה אחלה מוזיקה, אנשים נחמדים, פשוט היה כיף. כך בכל ערב ובמועדון אחר.